בס"ד
האם וועדות מקומיות חבות בפיצוי במסגרת תכנית לפי חוק משק הגז בגין פגיעה במקרקעין שנגרמים עקב הנחת רצועת תשתיות נוספות?
תכנית תמ"א 37/ב/8 (להלן: "התכנית"), נועדה להתוות מחדש את קו מערכת הולכת הגז הטבעי מתחנת הכוח "חגית" הסמוכה למחלף עין תות, ועד לתחנת הכוח הסמוכה לנמל התעופה בן גוריון. בנוסף לתוואי צינור הגז, אשר רוחבו 20 מ', הוגדרה במסגרת התכנית רצועת תשתיות נוספת ברוחב של 70 מ' עבור הנחת קווי תשתית תת קרקעיים נוספים. כמו כן נקבעו מגבלות בניה בקרבת רצועת התשתיות.
במסגרת הליכי אישור התכנית הוגשה השגה על ידי חברת נתיבי הגז הטבעי לישראל בע"מ (להלן: "נתג"ז") בה התבקש על ידה, בין היתר, כי לא יושתו עליה תביעות פיצויים בגין הקמת התשתיות הנוספות. ההשגה נדחתה על ידי המועצה הארצית, כאשר המועצה הארצית מציינת באופן ברור בהחלטתה כי הואיל ומטרתה העיקרית של התכנית היא ייעוד מקרקעין למתקן גז, הרי שתביעות פיצויים בגין התכנית לא יוגשו לוועדות המקומיות אלא לבעל הרישיון (להלן: "החלטת המועצה הארצית").
לאור הפגיעה שנגרמה למושב טירת יהודה (להלן: "המושב") מאישור התכנית, החל דין ודברים בין נתג"ז לבין המושב בסיומו נחתם בין הצדדים הסכם פשרה. במסגרת ההסכם נקבע כי לאור העובדה שהעבודות בקרקע טרם הסתיימו, אזי ככל וייגרמו למושב נזקים נוספים בגין צינור הגז יוכל המושב לתבוע מנתג"ז פיצויים נוספים. כמו כן, נקבע בהסכם כי המושב לא יהיה מנוע מלתבוע פיצויים בגין רצועת התשתיות הנוספות, ובלבד שתביעות אלו לא יוגשו כנגד נתג"ז, וזאת בניגוד להחלטת המועצה הארצית.
לאור העובדה כי למושב נגרמו נזקים נוספים אשר לא נכללו בהסכם הפשרה, ובכלל זה נזקים בתחום רצועת התשתיות, הגיש המושב ערר כנגד נתג"ז וכנגד הוועדה המקומית לתכנון ובניה חבל מודיעין (להלן: "הוועדה המקומית"). במסגרת הערר דרש המושב לחייב את הוועדה המקומית בתשלום פיצויים בגין ירידת ערך הקרקע כתוצאה מאישור התכנית והגבלות הבניה סביב רצועות התשתיות.
משרדנו, אשר ייצג את הוועדה המקומית בהליך הגיש בקשה בה נטען כי יש למחוק את הוועדה המקומית מההליך שכן סירובה של נתג"ז לפצות את המושב אינו יוצר יריבות בין המושב לוועדה המקומית. שהרי, בהתאם להוראות חוק משק הגז הטבעי, התשס"ב – 2002, התכנית הינה תכנית להולכת גז, ועל כן הוראות פרק ט' לחוק התכנון והבניה לא חלות במקרה זה וחובת תשלום הפיצויים ככל וקיימים תחול אך ורק על בעל הרישיון, קרי – נתג"ז.
בנוסף, הופנתה וועדת הערר להחלטת המועצה הארצית לפיה תביעות פיצויים בגין התכנית יוגשו לבעל הרישיון בלבד, קרי – נתג"ז.
בהחלטתה, קיבלה ועדת הערר את טענות הוועדה המקומית, וציינה כי חוק משק הגז קובע באופן מפורש כי ה"שחקנים" ב"משחק" הם המושב ובעל הרישיון בלבד:
"אבני הדרך שנקבעו בחוק אינם כוללים את הוועדה המקומית ועיון בפרוטוקול ישיבה מס' 563 של המועצה הארצית לתכנון ובנייה מלמד כי לא מדובר בלאקונה או חסר מקרי שכן כאמור שם:
"אכן התכנית מאפשרת אף הקמתן של תשתיות נוספות, אולם מטרתה העיקרית היא יעוד מקרקעין לצנרת הגז ותחנות גז לאורכה בהתאם לתמ"א 37 על שינוייה. משכך, תביעות בגינה לא יוגשו לוועדות המקומיות אל לבעל הרישיון..."
נראה אם כן, שכנטען ע"י המבקשת, אין יריבות בינה לבין העוררת שכן כמפורט לעיל, החוק קובע את הכללים ל"משחק" ואת "השחקנים" בזירה: העוררת ונתג"ז".
יודגש, כי להחלטת ועדת הערר השלכה רוחבית על כלל הוועדות המקומיות שמעתה לא יהיו חשופות לתשלום פיצויים בגין פגיעה במקרקעין במסגרת תכנית גז בעקבות הנחת רצועות תשתיות נוספות, וזאת אף אם בהסכמי הפיצויים של נתג"ז עם בעלי הקרקע נקבע אחרת.